שריקה ארוכה ובום טרח - נפילה. קטיושה ליד הראש . זרקתי את עצמי על הרצפה עם הידיים על העורף כי כך עושים החיילים הקרביים . התרוממתי, ניגבתי בשרוול של החולצה את החול מהפנים,כשהקטיושה עברה, המשכתי בריצה.

בין נפח לחרמון באמצע השטחים הריקים של רמת הגולן המשכנו את ניהול הלחימה של כל יחידות אוגדה 36,בחוכמה רבה נהג רפול כאשר כיוון אותנו צפונה ולא מערבה ,לשם שעטו כל טנקי האויב וירו על כל רכב שנראה להם.מאוחר יותר סיפרו לי חיילים שראו את הטנקים הסורים מגיעים למרגלות ההרים אל חופי הכנרת המזרחיים עצרו ולא המשיכו .למה לא המשיכו במתקפתם ? איש לא יודע !אולי חששו

אחרי הצהרים המאוחרים הגיע עוזי יאירי למסקנה, שלחזי דחבש ופקודיו בחווה הסינית אין סיכוי להינצל. הוא הורה להם להרים דגל לבן. דחבש לא נכנע, ובכך איפשר לאיציק מרדכי, אמנון ליפקין שחק ואהוד ברק להזניק את הקריירה הצבאית שלהם. סירטו של ניר טויב, שהקרנתו בוטלה ערב יום הזיכרון, בא מאוחר מדי.

זה קרה בדיוק היום לפני 40 שנה כשהייתי חייל צעיר בן 20 ברמת הגולן. 

סיפור אישי ממלחמת יום הכיפורים –  פלוגה ז' גדוד 74 חטיבה 188

ב 6 באוקטובר  1973 ביום הכיפורים  המלחמה התחילה  ב 2 בצהרים. אלה שלא ידעו  דבר הופתעו.

הסיפור על סגן איתמר ירון ז"ל קצין גולני שנהרג בקרב כיבוש החרמון ב 22.10.1973

בשרותי הצבאי כאיש מילואים שרתתי במשך שנים רבות כצלם צבאי עבור "דובר צה"ל" והייתי מוצב

בפיקוד צפון, לצורך תיעוד היסטורי של תרגילים שונים בזמן שלום ולתיעוד מהלכי קרב בשטח

במיקומים שונים  במלחמת ישראל הרבות.

הסורים ירו עלינו אש ארטילרית מאד צפופה לאורך ציר רעיה כך שהתוכנית לפרוץ לשטח הסורי נידחה לקראת הערב התרכזנו לחניון לילה איך שבאנו לחניון  חטפנו הפגזה לא נורמלית אשר גרמה לכוח הנגמשים היה אתנו אבידות ופצועים רבים, אך לאחר מכן היה לילה די שקט לגבינו    

צוהרי יום שלישי ה 17 לאוקטובר 1973, 34 שנה לאחור, כל הלילה נלחם גדוד 890 על חייו בחווה הסינית, הכוח המצרי מאיים לסגור על הציר היחידי שפתוח לתעלה, אריק מנסה להקים ראש גשר, אנחנו עומדים על יד הציר ....

יום הכיפורים 1973. אני מדפדף בזיכרון הפרטי שלי ורואה עצמי בן 23....

את הסיפור שלי על השתתפותי במלחמת יום הכפורים אינני מספר בדרך כלל. לא נלחמתי באויב, לא ראיתי מתים, לא חוויתי אחוות לוחמים ולא יצאתי עם הלם קרב ובכל זאת מששה באוקטובר ובמשך שלושה חודשים הייתי מגוייס. לא קראתי את

יזהר חופשי זל. היה חבר גרעין לקיבוץ אייל. נהרג בחושניה רמת הגולן. יהי זכרו ברוך...

ערב יום כיפור 1973 גרעין הילה בקיבוץ מישמר דוד.היינו חלקנו אחרי אימון שיריון .וחלק נישאר בגדוד 50 .רובנו היינו במשק. חלק מאיתנו היה במוצבים בתעלה. תעסוקה מיבצעית.למזלם.עמליה התחתנה באותם ימים והם יצאו לחופשה .

באוגוסט 1973 הגדוד שלי, גדוד 74 של חטיבה 188 תפס את הקו ונערך ברובו בצפון רמת הגולן. פלוגה ו', אליה השתייכתי, ירדה לדרום הרמה. מפקדת הפלוגה ישבה בתל ג'וחדר (גבעת אורחה) אשר מתחת לתל פארס

סרן אמנון שרון היה מ”פ ג’ של סנטוריונים בגדוד המילואים 266 של סא”ל עוזי מור, בחטיבה 179 של אל”ם רן שריג. “אחרי שנירה פגז אחד, הסורים יברחו רק מהרעש של הפגז...”

סגן יואב יקיר היה במלחמת יום הכיפורים המפקד של מחלקת טנקים 3 מפלוגה ו’ בגדוד סער של חטיבת (188) ברק בדרום רמת-הגולן. המחלקה,

ניסיון ראשון להעלות על הכתב את המאורעות הבלתי יאומנו של המלחמה וחלק מהתחושות. צריך עוד לחפור הרבה כדי להגיע להרבה יותר מזה.

סגן אלוף אבי לניר צנח והגיע חי לקרקע, נתפס ונלקח בשבי. עונה למוות ע"י חוקריו ולא חשף כל מידע. במעשיו אלה גילה אומץ לב, נאמנות והקרבה עילאית."

שבוי בפקודה – ספר חדש על פדוי השבי, אורי אהרנפלד, צנחן שהיה כלוא בצינוק בכלא עבאסייה בקהיר. מאת אילן בכר ואורי אהרנפלד ספרי המלחמה הטובים ביותר שנכתבו עד היום בעולם הם אלה, בהם אתה חש את נפשו של הכותב מוטמעת בכל שורה ופסיק. אתה מלווה את תקוותיו, חששותיו, הפחד, האימה, גניחות חבריו הפצועים, ריח המוות.

בצהרי 8 באוקטובר נעה הפלוגה כחלק מהגדוד לשטח “חמדיה” שם נתקלה בהפגזה ארטילרית כבדה. תנועת טנקים מצריים נראתה ממערב לפלוגה ובמקביל נפתחה עליה אש מצפון, מכיוון “מכשיר”. עידו הורה לפתוח באש למקורות הירי מצפון ולשפר עמ