שריקה ארוכה ובום טרח - נפילה. קטיושה ליד הראש . זרקתי את עצמי על הרצפה עם הידיים על העורף כי כך עושים החיילים הקרביים . התרוממתי, ניגבתי בשרוול של החולצה את החול מהפנים,כשהקטיושה עברה, המשכתי בריצה.

בין נפח לחרמון באמצע השטחים הריקים של רמת הגולן המשכנו את ניהול הלחימה של כל יחידות אוגדה 36,בחוכמה רבה נהג רפול כאשר כיוון אותנו צפונה ולא מערבה ,לשם שעטו כל טנקי האויב וירו על כל רכב שנראה להם.מאוחר יותר סיפרו לי חיילים שראו את הטנקים הסורים מגיעים למרגלות ההרים אל חופי הכנרת המזרחיים עצרו ולא המשיכו .למה לא המשיכו במתקפתם ? איש לא יודע !אולי חששו

זה קרה בדיוק היום לפני 40 שנה כשהייתי חייל צעיר בן 20 ברמת הגולן. 

סיפור אישי ממלחמת יום הכיפורים –  פלוגה ז' גדוד 74 חטיבה 188

ב 6 באוקטובר  1973 ביום הכיפורים  המלחמה התחילה  ב 2 בצהרים. אלה שלא ידעו  דבר הופתעו.

הסיפור על סגן איתמר ירון ז"ל קצין גולני שנהרג בקרב כיבוש החרמון ב 22.10.1973

בשרותי הצבאי כאיש מילואים שרתתי במשך שנים רבות כצלם צבאי עבור "דובר צה"ל" והייתי מוצב

בפיקוד צפון, לצורך תיעוד היסטורי של תרגילים שונים בזמן שלום ולתיעוד מהלכי קרב בשטח

במיקומים שונים  במלחמת ישראל הרבות.

הסורים ירו עלינו אש ארטילרית מאד צפופה לאורך ציר רעיה כך שהתוכנית לפרוץ לשטח הסורי נידחה לקראת הערב התרכזנו לחניון לילה איך שבאנו לחניון  חטפנו הפגזה לא נורמלית אשר גרמה לכוח הנגמשים היה אתנו אבידות ופצועים רבים, אך לאחר מכן היה לילה די שקט לגבינו    

את הסיפור שלי על השתתפותי במלחמת יום הכפורים אינני מספר בדרך כלל. לא נלחמתי באויב, לא ראיתי מתים, לא חוויתי אחוות לוחמים ולא יצאתי עם הלם קרב ובכל זאת מששה באוקטובר ובמשך שלושה חודשים הייתי מגוייס. לא קראתי את

יזהר חופשי זל. היה חבר גרעין לקיבוץ אייל. נהרג בחושניה רמת הגולן. יהי זכרו ברוך...

באוגוסט 1973 הגדוד שלי, גדוד 74 של חטיבה 188 תפס את הקו ונערך ברובו בצפון רמת הגולן. פלוגה ו', אליה השתייכתי, ירדה לדרום הרמה. מפקדת הפלוגה ישבה בתל ג'וחדר (גבעת אורחה) אשר מתחת לתל פארס

סרן אמנון שרון היה מ”פ ג’ של סנטוריונים בגדוד המילואים 266 של סא”ל עוזי מור, בחטיבה 179 של אל”ם רן שריג. “אחרי שנירה פגז אחד, הסורים יברחו רק מהרעש של הפגז...”

סגן יואב יקיר היה במלחמת יום הכיפורים המפקד של מחלקת טנקים 3 מפלוגה ו’ בגדוד סער של חטיבת (188) ברק בדרום רמת-הגולן. המחלקה,

ניסיון ראשון להעלות על הכתב את המאורעות הבלתי יאומנו של המלחמה וחלק מהתחושות. צריך עוד לחפור הרבה כדי להגיע להרבה יותר מזה.

סגן אלוף אבי לניר צנח והגיע חי לקרקע, נתפס ונלקח בשבי. עונה למוות ע"י חוקריו ולא חשף כל מידע. במעשיו אלה גילה אומץ לב, נאמנות והקרבה עילאית."