אני וחברי במדור הקשר הגענו אל משרדי המפקדה כדי להשתתף באירוע.האווירה הייתה רגועה וחגיגית לקראת החג הקרב ,מפקד היחידה רפול הגיע בצעדים נמרצים דיבר בקיצור –פיזר ברכות לבביות, ובסוף דבריו לא שכח להשאיר אזהרה שהשטח לא שקט ותיתכן פעולה כלשהי מצד הסורים.בקיצור האווירה הועבה במעטה של התרגשות וציפייה לבאות .

נפרדנו בשמחה מהבסיס וכל אחד נסע לביתו .בחזרה מימי החג עברנו לשגרת הכנה ואפשרות של חימום הגבול הצפוני.היחידה של רפול שנמניתי עליה הייתה אחראית על גזרת רמת הגולן.לא ראינו באופק שום פעילות צבאית סורית למעט הערכה אישית של רפול עם חושיו המחודדים שתיתכן פעולה סורית –מלחמה עם הסורים.

לקראת יום כיפור שוב ברכות "צום קל "וחג שמח "פוזרו .אלא שהפעם חלק קטן מחיילי הסדיר שוחרר והשאר נשארו בכוננות מלאה לקראת הבאות-נאמר לנו להיות מוכנים למלחמה או חדירות אויב סוריות .

ושנדאג לעדכון פרטי כל חייל בחפשה .

בערב לאחר ארוחה מפסקת התפזרנו לחדרים למנוחה וצום ערב יום כיפור החל-זכורני שנרדמתי בחדרי

והתעוררתי לשמע המולה וקריאות השכמה מוקדמת מאוד בארבע בבוקר יום כיפור,הוזעקתי למשרדי הקשר בבסיס-והתחלנו בקריאה של חיילי היחידה חזרה לבסיס באופן בהול –בטלפון .

האווירה ביחידה הייתה של חרדה וכוננות לקראת מלחמה-הודיעו לנו שכנראה אנו לקראת מלחמה מיידית נגד הסורים,ועלינו להכין את האנשים והציוד בהתאם.

אני בהיותי אחראי על רכבי השטח של רפול ניגשתי לסדנה והתחלתי בהתקנה והכנה סופית של הציוד לקראת פעולה קרבית –הייתי מנוסה בכך כי יצאנו לפעולות בהם היינו חפ"ק קדמי –בעיקר בגבול בלבנון מול ארגון " הפתח" וארגוני המחבלים אשר הטרידו את הצפון בקטיושות ובהתקפות טרור בישובים.

בשעה 2 בדיוק בצהריים של יום כיפור עמדתי על ראש הנגמ"ש הקרבי והכנתי את ציוד הקשר ואת ציוד הלחימה אני רואה לפתע פטריות עפר מהפגזה עולות משדה המרוחק ממני מאות מטרים בודדים ,קראתי בהתרגשות – זאת "הפגזה בשדה התעופה במחניים".

כולנו עלינו לרכבים ובשעה שתיים בדיוק זינקנו לקראת הגבול הסורי בגזרת נפח.

הדרך הייתה ארוכה ועם הפסקות לקראת חמש אחה"צ ביום כיפור הגענו לבסיס נפח והתמקמנו בחניה כשאני מתעקש להחנות את הרכבים עם הפנים החוצה ולא פנימה רגש לא ברור של חרדה ואיום היה באוויר,וזה כנראה חידד את חושי לקראת הבאות.

בבונקר הפיקוד של נפח התכנסו מפקדים בכירים של הפיקוד –מפקד הפיקוד חופי ,רפול מפקד האוגדה עזר ויצמן ורבין שהוזעקו להתייעצויות-על אף היותם אזרחים.כל הלילה התנהלו דיונים לאור הקרבות שתחוללו בגזרה הסורית מול נפח –הדיווחים של היחידות הלוחמות לא היו אופטימיים ,להיפך חטיבת שריון 188שהגנה על הגזרה המרכזית עמדה מול מתקפה של טנקים סוריים במספרים גדולים והלחימה גבתה נפגעים רבים והטנקים שלנו הושמדו ברובם למעט קומץ שהמשיך בנסיגה ובלימה בו זמנית עד שעות הבוקר של יום א'.

בשעת חצות במוצאי יום כיפור הגיעו דיווחים שהכוחות שלנו בנסיגה והיה מסוכן להישאר בחפ"ק של הבסיס בנפח ניתנה הוראת פינוי ובבהלה כולם עלו על הרכבים ונעלמו-אני ראיתי את רפול קר הרוח לא נחפז סוגר את תיקו ומורא לי להתפנות איתו ועם הנהג שלנו-אני ביקשתי ממנו לקחת את כל הניירת הסודית שהושארה על השולחנות בחפ"ק.

ראיתי את ראשו מניד בהערכה ובחיוך קל שאומר- אתה בסדר .

זזנו לכיוון היציאה מבסיס נפח וכל הלילה בילינו בשטח הפתוח שם היה יותר בטוח מאשר בנקודה מטווחת כמו נפח.בבוקר יום א' חזרנו לבסיס בנפח הבסיס היה תחת התקפה של טנקי הסורים שנסעו חופשי בבסיס וירו לכל הכיוונים אש מקלעים ופגזים בהלה גדולה אחזה בכולם והייתה מנוסה של כל כלי הרכב שלנו והחיילים הרגליים לכיוון השער של בסיס נפח , אני רואה חיילים רצים שפופים לחפש מחסה ,ירי מקלעים מחריש אוזניים כדורים שורקים מכל הכיוונים ,לא ברור מאיפה הם נורים אני נצמד למחסה, ורואה פגזים עפים ומוטחים על כל מבנה בבסיס. אחד מהם פוגע במרפאה וכל הפצועים נזרקים החוצה עם גופיות ותחתונים, ורצים למצוא מחסה בבונקרים של הבסיס שבידיים שלהם תקועים עדיין מחטי עירויים ואינפוזיות תלויות עליהם ועל מוטות מתכת, המחזה היה סוריאליסטי וגרוטסקי כמו מסרט של פליני. אני רואה נגמש שהגיע מהדרום ובו חיילי מילויים וסדירים רבים נסוג וחוזר לכיוון השער של הבסיס ולפתע פגז טנק שורק אחריו ופוגע בו פגיע ישירה והרכב נעצר מלא עשן וחיילים מוטלים ונזרקים ממנו פגועים.

סגן אלוף –שריד אחיו של בן כיתה שלי מיסודי בבי"ס סיני מנתניה הרים בזוקה ועמד בעקשנות בפינת המוצב ליד הגדרות וירה לעבר טנקי האויב-התמונה זכורה לי כיוון שהיא ביטאה את האבסורד של חייל בודד הנלחם מול טנקי אויב.זה גרם לי להרגשת חוסר אונים-נכנסתי במהירות למוצב כשההפגזה מתגברת דקות אחדות של שהייה במוצב עם הרגשת חידלון וחוסר אונים ,ומייד צעקה "להתפנות כולם מהבסיס " מייד בריצה מהמוצב לעבר הרכבים ראיתי את חיילי היחידה בורחים ללא סדר ומבוהלים כמו עכברים ,לקול הכדורים ששרקו באוויר מכל הכיוונים ,רצתי שפוף ואני רואה חיילים פצועים שנסים מהמרפאה של הבסיס עם כל ציוד האינפוזיה המחובר לידיהם,ראיתי 2 או 3 טנקים שלנו שעמדו סמוך לגדרות הבסיס אף לא ניסו להלחם אלא ,סובבו את התובה והקנים של טנקיהם לכיוון דרום והחלו במנוסה מערבה, לכנרת, כמו כל הרכבים האחרים.ראיתי אף את רפול בהליכה מהירה ובראש זקוף נותן הוראות לרכבים שלנו לאן לנסוע –עלינו על הנגמ"ש והג'יפ הקל, יחד עם רפול שהצביע על נסיעה לכיוון הצפון לעבר החרמון, לשם הוא כיוון אותנו.ברקע אני רואה נגמ"ש מלא חיילי מילואים שהגיע זה עתה מהבית מופגז בטילים ובפגזי טנקים –נפגע ואנשי הצוות הרבים נפגעו בפגיעה ישירה.ברחנו ולא הספקנו אף להגיש סיוע ,התופת השתוללה באוויר ולא ניתן היה לעצור לרגע ולהגיש סיוע לנפגעים.

בין נפח לחרמון באמצע השטחים הריקים של רמת הגולן המשכנו את ניהול הלחימה של כל יחידות אוגדה 36,בחוכמה רבה נהג רפול כאשר כיוון אותנו צפונה ולא מערבה ,לשם שעטו כל טנקי האויב וירו על כל רכב שנראה להם.מאוחר יותר סיפרו לי חיילים שראו את הטנקים הסורים מגיעים למרגלות ההרים אל חופי הכנרת המזרחיים עצרו ולא המשיכו .למה לא המשיכו במתקפתם ? איש לא יודע !אולי חששו

ממלכודת שתיסגר עליהם ,ויתכן כי לא האמינו באיזו קלות מדהימה הם חצו את רמת הגולן אל עבר קווי 67,ולכן חששו מלהמשיך .משם נודע לי שחברי וידיד מבי"ס יסודי נסים ס. שהיה קצין הנדסה קרבית נפגע ונהרג,בניסיון הבלימה של המתקפה הסורית ברמה שמעל הכנרת סמוך לקצרין,וחבריו סיפרו על התעללות קשה בגופות חיילנו, רגע קשה היה- לחשוב שנסים הבחור השחרחר בן גילי איננו בחיים.

בערבו של יום ראשון -7.10.73-חנינו בשדה פתוח למרגלות החרמון וניהלנו את קרבות היחידה,כולל הקרב על החרמון בניסיון לכבוש את מוצב החרמון, שנפל יום קודם במוצאי יום כיפור –במתקפה של אנשי קומנדו סוריים שהוצנחו ממסוקים ,הפתיעו את הכוח הדל ששמר על מוצב החרמון, רבים מאנשי המוצב נלקחו בשבי.מקצתם נפלו בקרב או הצליחו לברוח מפתחי המוצב החוצה לעבר כוחותינו-יום אחרי כוח גולני בגודל של 2 פלוגות ניסה לטפס על ההר ספג אבידות,אחרי מספר שעות של קרב כושל, הורד בחזרה. הימים הבאים היו ימי בלימת מערך השריון הסורי עד יום ד' ואז ניתנה הוראה לחדור את "הקו הסגול" ולפלוש לסוריה .בהמשך נכבשה מובלעת סורית בעומק של כ-40 ק"מ .אוגדה 36 וכל החטיבות שהיו ת"פ שלה נלחמו בחירוף נפש ותוך אבדות לסלק את האויב הסורי.

הרבה הוקרה ותודה ל"רפול". יהי זכרו ברוך. על כל אשר תרם בקרבות הבלימה בחזית הסורית ביום כיפור .הוא נתן את כל כולו בפיקוד וניהל קרבות בקור רוח ובחכמה של שועל. הוא לא ישן לילות ולא אכל .הוא ניהל את החיילים והמפקדים כל השבוע הראשון למלחמה הקשה ללא לאות ,הוא דיבר ללא הפסקה במכשירי הקשר עם הלוחמים עודד וסייע בכל דרך כדי לגרום להם להמשיך להילחם ולא להתייאש ולסגת, הוא היה אבא טוב לכולם ,הניסיון הקרבי העצום שלו גרם לכולם לציית ולתת את כל יכולתם בקרבות במיוחד בקרב על שחרור החרמון, ובקרב הבלימה ב"עמק הבכא "שבא לוחמים עם מעט טנקים של חטיבה ,7 עמדו מול מאות קנים סוריים ועצרו אותם בגבורה עילאית .

המלחמה הסתיימה כעבור כשלושה שבועות ואני שובצתי להקמת צוותים לגדוד הקשר באוגדה דרומית שהוקמה במהירות כלקח מהמלחמה המרה הזו.

אני המשכתי את חיי נישאתי הבאתי 3 ילדים 2 בבנים ובת- פרחים .הייתי מאמן קרב מגע 26 שנים במילואים ,אימנתי חיילים ביחידות שונות –חי"ר ,סיירות, מג"ב ועו"ד (זאת בזכות רפול ז"ל שנענה לבקשתי לאמן חיילים לוחמים בהגנה עצמית וקרב מגע )

רצ"ב מסמכי שחרור ותעודת הוקרה מצה"ל.

מיקי אסולין מס אישי 2118869- רס"ר במיל

מיקי אסולין משק בחפ"ק מפקדת אוגדה 36 שישבה בפילון ונלחמה בגזרה המרכזית והצפונית במלחמת יום כיפור אוקטובר 1973

טל"ח.

כל הזכויות שמורות

הוספת תגובה