עמוד הבית / החשבון שלי / צור קשר
שלום אורח | התחבר
סיפורים
קטגוריות
החזית המצרית - קרב
החזית המצרית - שבי
החזית הסורית - קרב
החזית הסורית - שבי
עוד סיפורים
דביקות במשימה ובלחימה
שבוי בפקודה - אורי אהרנפלד
סא"ל אבי לניר ז"ל
מוטי אביעם
לחימה עד כלות
הקרב שלא נגמר
בקרב ובשבי
גדוד 106 במלחמת יום כיפור
יזהר חופשי ז"ל
חובש מול קומנדו
השקת הספר בחצי הדרך לקהיר.
אלם קרב
מלחמת יום הכיפורים שלי
טרטור 42
שלמה ליאור
הקרב על החרמון
סיפור מסע - שלמה ליאור
מאיר בן רייטן
זכרונות מלחמת יום כיפור
בקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר
מלחמת יום כיפור ואני - מיקי אסולין
יום הכיפורים שלי - אסנת נחשון

השקת הספר בחצי הדרך לקהיר.


מאת: dekelnur50
סיפורו של : חיים נגר
תפקיד: נהג טנק
שירות צבאי: אוגדה/חטיבה/גדוד/פלוגה/מחלקהגדוד 106 דרגה: רב טוראי

גירסת הדפסה   |   שלח לחבר

החזית המצרית - קרב | חיל השריון |

בשעה טובה הספר שעמלו על הוצאתו לאור .כל כך הרבה .יוצא לאור.

ב04062012 בלטרון.יגיעו ותיקי גדוד 106 ללטרון.ושם יערך כמובן

טקס.כיבוד ועוד.המפגש מרגש.יגיעו גם בני משפחות הלוחמים שלו זכו

להגיע למעמד.אם זה חללי הגדוד.או לוחמים שהלכו לעולמם מסיבות

שונות. כמובן שיהיה גם עצוב.אמש . בטקס בגבעת התחמושת.

ביום ירושלים. אחזה בי התרגשות גדולה כשותיק מחטיבת הראל

הדליק את המשואה .וכמו שכתבו על כיבוש ירושלים והפריצה

לעיר העתיקה.הספר שניכתב בעמל רב.ולוקטו סיפורים רבים

ואיתמר ויובל .לא חסכו בקילומטרז.וכל לוחם שאותר בכל מקום.

והיה לו מה לספר. נסעו אליו .צילמו שמעו . אספו סיפור לסיפור.

מובן שיש גם טעויות. הרי שעברו כמעט 40 שנה.סיפור הגדוד

ישפוך אור .ואנשים ידעו מה היה ? איך היה?שהרי המלחמה

היתה קשה מאוד.ולדעתי יש עוד המון מעשים וסיפורים.שעדיין

לא יצאו לאור.לפני כשנה וחצי פגשתי לראשונה את בנו של

המגד חיים זיו זל.שנהרג ממש עם סיום המלחמה. ואנחנו לא ידענו

שהמגד נהרג.המגד חיים זיו זל.שראה את הטנק הפגוע שלי.ואמר

לי "הטנק הזה עוד יסע בחוצות קהיר"קולו העמוק עוד מהדהד בראשי

לפמי כשבוע .יצרתי קשר עם משפחתו של שלמה אלה זל.אחינו

הגיע אלי לאשדוד.ישב הקליט צילם התעניין. גם כששלמה אלה זל

נהרג .לא ידענו. אנשי ציוותו ראו אותו .מוצא מהטנק פגוע .ולא הבינו

שהוא כבר לא איתנו.רק בתום הקרבות הודיעו לנו ששלמה זל כבר

לא ישוב .אולי זאת היתה האסטרטגיה. של המפקדים. ביודעם

כמה אנחנו קשורים אחד לשני .ולא רצו לפגוע במורל.הינו שם. 151 יום

ולילה.השתחררנו לתקופה קצרה .ועלינו לחושנייה .ברמת הגולן.

אותם 151 יום . התאמנו..שיחקנו השתוללנו .בישלנו .בקושי יצאנו

לחופשה .ורצינו לחיות. לא זוכר שהרהרנו במוות.בחושנייה

היינו 54 יום. למעשה היינו צריכים להשתחרר.אחרי 30 יום.

אבל הצבא משיקוליו.החליט שנישאר.זכור לי שהחיילים התאספו מול

חדרו של המגד .משה גל.זל והמגד ששמע מהומה .יצא מחדרו.

ראה את חיילי הגדוד מולו. והחויר. עמד יציב.לא התבלבל ושאל.

מה קורה? ענו שרוצים לדבר איתו...כעס מאוד פיזר את כולם..

ואמר"אקרא לכם כשארצה."זכור לי שהחיילים התפזרו בשתיקה.

ולאחר יום או יומים. זימן אותם לשיחה.החיילים העלו טענות שונות .

והמגד ענה להם. טענו שהיילים כבר שאננים. והגיע הזמן להחליף

אותם .טען המגד שבקרוב תיתכן הפסקת אש.והצבא מנסה לחסוך.

טענו שחיי אדם שווים יותר.ואכן... ההרוג האחרון .יזהר חופשי זל.

נהרג ממש כמה דקות לפני הפסקת האש.באותה הפגזה.

ניפגעו עוד שני חיילים ציון ישר. ושולי סומך.נגמש זלדה .נסע להביאם.

הדלת ניפתחה.ציון ישר ירד בריצה.מלא אבק ופצוע. אחריו שולי סומך.

את יזהר חופשי זל הניחו על אלונקה. בפתח בונקר המפקדה.היה שקט .

מסביב .בתחילה לא זיהיתי את יזהר זל.הוא היה שלם יפה .ומאובק...

 


הוספת תגובה


שלח
©2010 כיפורים, כל הזכויות שמורות.
פרטים שימסרו דרך האתר ישמשו למטרה לה נמסרו בלבד
העמותה לא תעביר כל נתון בלי אישור