גדוד 106 במלחמת יום כיפור, סיפורו של: חיים נגר ממלחמת יום הכיפורים
כיפורים : סיפורי קרב ושבי ממלחמת יום כיפור | מלחמת יום הכיפורים אוקטובר 1973
קטגוריות
החזית המצרית - קרב
החזית המצרית - שבי
החזית הסורית - קרב
החזית הסורית - שבי
עוד סיפורים
דביקות במשימה ובלחימה
שבוי בפקודה - אורי אהרנפלד
סא"ל אבי לניר ז"ל
מוטי אביעם
לחימה עד כלות
הקרב שלא נגמר
בקרב ובשבי
גדוד 106 במלחמת יום כיפור
יזהר חופשי ז"ל
חובש מול קומנדו
השקת הספר בחצי הדרך לקהיר.
אלם קרב
מלחמת יום הכיפורים שלי
טרטור 42
שלמה ליאור
הקרב על החרמון
סיפור מסע - שלמה ליאור
מאיר בן רייטן
זכרונות מלחמת יום כיפור
בקרב על החווה הסינית: הסיפור שלא סופר
מלחמת יום כיפור ואני - מיקי אסולין
יום הכיפורים שלי - אסנת נחשון

גדוד 106 במלחמת יום כיפור


מאת: dekelnur50
סיפורו של : חיים נגר
תפקיד: נהג טנק
שירות צבאי: גדוד 106 דרגה: רב טוראי

גירסת הדפסה   |   שלח לחבר

החזית המצרית - קרב | נחל שיריון

 

מאיר זילברמן .נישאר בתעלה ועבר את ההתקפה המיצרית .ניפצע והלך לשבי. חלק מחברי הגרעין החליט להשאר בקיבוץ .באותו הלילה השתוללנו קלפים.צחוקים ועוד...בבקר... איזה בקר? התעוררתי מאוחר .הלכתי לדיר ..אין כבשים יצאו למרעה .. לפתע הרדיו העתיק שפעל 24 שעות התחיל לשדר.מטוסים מתל נוף הבסיס הסמוך.עלו לאוויר בשאגה. התחילו שמועות וחיכינו לערב .בערב בגיע אוטובוס שאסף אותנו והתחלנו לסוע צפונה לימח ..הבילבול היה רב. והגעו לפנות בקר לימח בצפון בימח לא היו טנקים.וחיכינו.אנחנו החלטנו שהגרעין לא מתפזר אנחנו נישארים ביחד.ואז היחליטו להעביר אותנו .שם יחכו לנו טנקים חדשים.ואמנם יום שלם בילינו הדרכים .האזרחים בבאר שבע זרקו עלינו סוכריות כאילו אנחנו בדרך לחתונה.האווירה באוטובוס היתה של יציאה למסיבה החברה שמחו והשתוללו . למעט רחימי שישב בשקט .ניגשתי אליו. שאלתי מה קורה?ענה לי שיש לו שני אחים בשריון .והוא דואג להם. בערב הגענו לאילת.חיכו לנו טנקים .חדשים וריקים. התחלנו לזווד ולחמש.ובלילה .היינו מוכנים למעט ...משקפות מסכות אבכ.ועוד כאלה קטנות......בשלב מסויים ראיתי שלושה חיילים .מתלבטים ומסתכלים לצדדים .ניגש אלי אחד מהם ושאל אותי להיכן צריך לשים את כל הפגזים?שאלתי אותו אתם שיריונאים?ענה כן מחטיבה 7.ואיך אתם לא יודעים? שאלתי..לאחר היסוס ענו לי שהם בכלל אנשי חיר.ששמעו שבטנק הכי בטוח במלחמה..

השעה היתה מאוחרת.וחשבנו הולכים לישון.עדיין לא תפסנו שאנחנו במלחמה...התחלנו לנוע על זחלים .את הגדוד הובילו אנשי הסיור שבראשם היה ארנון שלחם במסגרת הגדוד עוד בששת הימים.הכרתי אותו לראשונה .בחנייה שעשינו בנחל .למעשה נסענו על זחלים כ500 קמ.עד טסה.בטסה נסענו לתדרוך.הטנקים עמדו בשיירה .עדיין חשבנו שאנחנו באימון בצאלים...ומורנו שצעק לי בדרך... נגר סע... סע.. אני רוצה להספיק להילחם.ששת הימים ניגמרה בששה ימים הפעם המלחמה תיגמר השלושה ימים.

וכשהגענו לטסה ומורנו הלך לתידרוך.ירדנו עמירם ואני מהטנקים רצנו והתחבקנו.כשמעלינו חגו מטוסים .שניים.אמרתי לעמירם הנה חיל האויר. לא הספקנו לזוז כשהמטוסים ירו לעברנו.יצאנו בטיסה ועפנו לתוך הטנקים.סגרנו מדפים .ומורנו פקד להתקדם.התחלתי להבין שאני לא בצאלים...

טנק השוט קל...דהר במדרון.כשבמקביל טנקי הגדוד..גד 106 נעים לקראת מגע עם האוייב המצרי.ההתרגשות היתה בשיאה.התפוצצויות נישמעו מסביב.לא הספקנו לירות פגז אחד.כשפיצוץ אדיר נישמע בטנק .הטנק קפץ עם כל מישקלו כ50  טון . הטנק נימלא עשן ודממה בפנים. מורנו אז צעק אש בטנק.ואני עם כל ניסיוני העלוב בטנקים .משכתי בידית הכיבוי והמטפים במנוע פעלו כראוי ועשו את עבודתם אבל אז גם כבה המנוע היינו במדרון קידמי.מורנו צעק לי תתקדם מהר במדרון. אנחנו גבוהים...הנעתי את הטנק והתקדמתי למקום נמוך יותר .קראתי לאלי וגדי .דממה... חשבתי הלך הצוות..הסתובבתי לאחור .וקיבלתי שוק.. הטנק בער מאחרי..היתה שם שמיכה או מעיל שעלו באש..מיהרתי לקחת את מטף הכיבוי האישי.כיביתי את האש.מאחורי ראיתי נקודת אור מצד שמאל . חשבתי לעצמי אנחנו אבודים הפגזים מתחילים לבעור.התזתי את שאריות המטף לאותו כיוון התאמצתי להביט ולראות מה בוער?ואז ראיתי את מנורת 24 דלוקה.ואני בלחצי הרב חשבתי אחרת..יצאתי מהטנק לאמוד נזקים.ואז ראיתי את מורנו בסדר .אלי וגדי גם יצאו.נשמתי לרווחה .סביב היו המון חוטי חשמל בצבע שחור.מסתבר שהיו אלה החוטים שהנחו את טילי הסאגר ישר לעברנו...הטיל עבר את גריקן שמאל. חדר לתא זיווד 1 ו2 וניכנס ממש לפי חוקי תורת השריון במקום הרך של הטנק בין הטובה לצריח...והחדיר אש ישר לתוכנו. מורנו היה עם משקפי הרייבאן. שקיבל מתנה מחברתו.רק מה שחסרה לו עדשה אחד ראיתי מולי את משה דיין ...                         

יום שישי אנחנו על הרכס קצרים התחמושת דלק ומזון...לקראת אחר הצהריים . הגיעו טנקים לתגבר את הכח שישב על הגבעת עם הפניםלעבר התעלה.אחד המתטרפים היה במצב רוח מרומם .. והתחיל לברבר ברשת..שבת שלום...שנעשה קידוש? הבאתם יין וחלות ? בשלב מסויים נישבר למורנו וצעק לו לסתום את הפה ..

לא היינו במצב רוח לבירבורים...בשאר הטנקים ישבו יבלונק כמטק .ברוך גיאן כתותחן.עמירם כנהג ולא זכור לי מי היה הטען קשר אני כותב מהזיכרון..37 שנים אחרי...בטנק אחר דני טל הנהג.קייזלר כמטק חגי ועמי שלא היו חברי הגרעין עוד טנק איילון כמטק נועם בן אור כנהג ציון ישר טען קשר. הממ אבי כץ מוטי רוטברד טען רחימי תותחן ויואל היה הנהג .בטנק שלנו היה חיים מורנו.שהיה המפ ומאוחר יותר פעל כיחידה וקיבל את הכינוי כח מורנו.. כדי לבלבל את האוייב ...ובאמת כך עשה. גדי טל שימש כטען. אלי כתותחן ואני עבדכם הייתי נהג. ורק שתדעו שגרעין הילה המהולל .שימש כרוב הכוח.שירתנו כשנתיים בצבא .רב השרות שלנו למעט טירונות חיר קשה .ואימונים פה ושם .האחזות בקטורה . מח משק באפיקים .כל זאת בפרק ניפרד.וחזרנו בסבבה למשק .קיבוץ מישמר דוד כדי שהבנות לא תישארנה בודדות...לפתע צהל ניזכר שאנחנו גם חיילים וקרא לנו לגדוד 50 לעבור עוד אימונים וצניחות . לא היה בראש שלנו והפנו אותנו לשיריון. עברנו אימון בגוליס נטר.. ומשם ירדנו למחנה נתן לאימון צמפ.זה למעשה היה כל הידע שלנו בשריון .למעט המפקדים שהיו אנשי שיריון בדם.

ובכן נחזור ליום שישי . הערב ירד .אנחנו קידמנו את הטנקים לעמדות קידמיות. ובבקר היינו חוזרים מעט  לאחור . וממתינים להתפתחויות. הטנק שלנו שנפגע בקרב הראשון .איבד למעשה חלק מהצידוד . והתותח היה מתייצב כרצונו..מורנו החליט לעבור טנק וביקש מהממ אבי כץ שיתקרב אליו .והתחלפו בטנקים.לפתע התחילה הפגזה .פחיות השמם מנוע שהיו בסל הצריח ניפגעו והתיחלו ליזול .הבנו שהמצב קשה .כאן התותחנים ניכנסו לפעולה כשאחרי ההפגזה התחילו להסתער עלינו המון טנקים.טנקי האויב היו קרובים ואנחנו כאמור ללא תחמושת .אלי ירה והשמיד למרות התותח הסורר .ברוך עלה לעמדה והשמיד .בקיצור בגלל הטווחים הקצרים הורידו טנקים בכינון ישיר...אני שיקשקתי התפללתי שיורידו אותנו לאחור לחמש ולתדלק . הנס לא קרה...הטנק של יבלונק ניכנס לטווח הטנקים המסתערים..מורנו צעק לו בקשר ..רד אחורה מהר אתה מטווח.ויבלונק ענה לו ... עוד טנק אחד..באותו הרגע. הטנק של יבלונק חטף פגיעה בכנת המקלע...יבלונק נפצע קשה. לא חשב על עצמו.. היו לו מטרות להשמיד והוא אכן השמיד . אבל ניפע בעצמו מאוחר יותר קיבל עיטור ...הטנק של מורנו .המשיך בירי .רחימי צלף בהם והשמיד . בשלב מסויים הטנק ניפגע.מורנו נתן פקודה לסוע לאחור . משהו שם ניתקע והטנק לא נסע.מוטי רוטברד ירד אליו וחילץ אותו מתא הנהג.למזלו של יואל שיצא מתא נהג דקה אחכ .חטף פגז בול במיכל דלק קידמי שחדר לתא הנהג.רחימי הטען קשר ניפגע ואיבד את עינו.מוטי שלימים אותר אחרי הרבה שנים .כיום דר מוטי .אכן זאת היתה השבת הקשה היותר .

 

 

גודד 106 151 יום בסיני ומצרים.

   הימים ימי ערב הזיכרון. ואני רוצה להתמקד גם בימים שאחרי המלחמה.ב 24 לאוקטובר.הגדוד המפוזר החל להתארגן מחדש.בקמ ה101.לוחמים החלו להתקלח להחליף בגדים .והתחיל הקשר עם העורף.אני למשל קיבלתי חבילת מכתבים.שנישלחו אלי במשך המלחמה. ולא הגיעו אלי.כשבמקרה שוטטתי ליד אוהל השלישות.וראיתי ערימת חבילות .וצרורות של מכתבים.כמובן שהתחלתי לחטט.וגיליתי כמות לא מבוטלת של מכתבים. שאגב שמורים איתי עד היום.[מי ששלח.ומעוניין לעיין שישלם...] בחיל ורעדה התחלתי לפתוח אותם אחד .אחד.וקראתי לאט התענגתי .וחלק קראתי שנית.חלק השארתי למחרת.ולמחרת הגיעו עוד מכתבים.שהגיעו לחטיבה. וניתקעו שם.הכי הרבה מכתבים קיבלתי מא" גם מל". כן הייתי פופולרי באותם ימים...התחילו להגיע גם מיכתבים לחייל האלמוני.וחבילות. ואני עניתי לכולם. ושמרתי קשר.חלקם ילדים ששלחו לי תמונות.חלקם כתבו בבלי דעם דברים מפחידים.על מות גיבורים וכו... אבל קיבלתי הכל בהומור.והבית. הבית היה רחוק.ואפילו טלפון לא היה לנו בבית.הייתי עומד בתור.ומחכה לתורי .בניידת הטלפונים .מתקשר לשכנים. ואמא היתה עולה בריצה במדרגות.כדי לשמוע. מה קורה .לפני שאיזה חייל עצבן.או המרכזנית היתה מנתקת..חופשה ראשונה אגב. היתה אחרי ששה שבועות.ל24 שעות.תודות לשליש שהשיג כרטיסי טיסה.תמורת סיגריות.אבל לחזור חזרתי באוטובוס שיצא מרחבת יד אליהו.זכור לי חבדניק בשם יוסי אלישביץ.שהיה עובר בין החיילים ומניח לנו תפילין.גם היה רץ בין הזיוות לאנשי החרמש .ובין הפגזים.ושמורה איתי כיפה שנתן לי במתנה. ויקרה לי מאוד .ואותו יוסי היה עובר בין החיילים בהסעה.ומניח להם תפילין. והייתי מתחנן אליו .שנזוז. והוא בנחת רוח .משיב לי בהנהון.. אלא מה בתור טנקיסט עד שלא חזרת טנקיסט אחר לא יצא.בכל אופן. היו צריכים להעסיק אותנו במשהו לפני שנשתגע...והתחילו אימונים. מה .אנחנו שעברנו אימון הכי אמיתי באש חיה .עדיין צריכים להתאמן?והתחילו הסיפורים על הפצועים. ההרוגים. והחיים. שלא חיים.אבל אנחנו רצינו לחיות. והתחיל הטוניר ששבש. כדורגל כמובן. וכאן המקום לבקש סליחה ממשה אוננה. שהיה חלוץ מכבי יפו.ושיחק עם החטיבה. קיבלו פנדל.אוננה ניגש לבעוט.הסתכלתי על מורנו. שעמד מיואש .עם ידים על המותניים. למה מורנו היה מוכן לאבד לא יודע מה ..אבל לא להפסיד. לא במלחמה לוא בתחרות.ואני כצופה מיני רבים.עמדתי מאחרי הקורה המאולתרת.. החזקתי בקורה. ואוננה הפציץ.השוער לא זז... ואני שאיגרפתי הוצאתי את הכדור צמוד לקורה.השופט עאמה .לא ראה. אני ברחתי ..לא לפני שראיתי את מורנו משפיל מבט ושותק.. ואוננה. רץ לסביב לחפש את הרוח...אז סליחה אוננה. אני הייתי יד האלוהים לפני מארדונה.היינו חייבים לנצח.מובן שזכינו בגביע.אחד מיני רבים.היו גם תחרויות בישול.אבל הזמן לא עובר. המשכנו לישון בטנקים. בפקודה.אבל נימאס .ביום היינו מכסים את הטנקים ברשתות הסוואה.ובלילה היינו נוסעים לעמדות.לא לפני שהייתי מעביר לליבר מהסיור שעור נהיגה בטנק.וליבר שהיה נוהג וקורע את חוטי הקשר הקווים.הקשרים שהיו מתרוצצים לתקן את הכבלים היו מקללים .ואנחנו שלא ידענו רחמים.. רק רצינו להעביר את הזמן.ובכן.חפרנו לנו מחפורת ואלי היה מכוון אותי לאט שלא להרוס את חדר השינה .שחפרנו.פרסנו שקי שינה .ושקענו בשינה עמוקה.הינו צוות עצמאי.היות ומורנו שנהיה סמגד.סמך עלינו עד ששם את מישל כמטק טיפולים והשגחה.. אבל מי יכול עלינו..אנחנו שקיבלנו את התואר גרעין הילה המהולל..כבר בטירונות.עי הרספ האגדי דגן.חרפנו לנו בסוויטה. מכוסים בכילה נגד זבובי הבוקר הארורים.לילה אחד התעוררנו בצעקות.   ואנחנו שותקים כמו דגים.מסתבר שמורנו הגיע באישון לילה לטנק.וחיפש אותנו.בגדוד כבר שמחו אולי נחטפנו או משהו. וסופסוף יהיה שקט .אלא שאז כמובן גילו אותנו וזחלנו במהירות לכל העברים העיקר לא לחטוף ממורנו בעיטה.למחרת כמובן ששפט אותנו משה גל זל...קיבלו ריתוק שיבעה ימים אחרי השחרור.מובן שריצינו אותם..אבל היות ואין רע בלי טוב. נתנו לנו גיפ סיור להעביר לדרום.ואנחנו בדאווין של אחרי המלחמה. נסענו עם קסדות ומשקפי אבק.וכל העם רואים..לדעתי אם היינו נישפטים עי המפ איתמר היינו יוצאים לנופש. אבל זה כבר לפעם אחרת... המשך יבוא בבקשה לעקוב.

 


הוספת תגובה

1. אפשר להכניס קצת תמונות
  yogev7 (03.12.2010 01:31:53)
סה"כ: 1